הכוח של האמת - סאטיאגרהא / מיתר בייל⁩

מה הקשר בין אמת לשלום?

ראשית דבר

מעט אנשים עוד מדברים על שלום. ומי יכול להאשים אותם? הרי המילה ״שלום״ מגיעה מהמילה ״שלם״ ואיך אפשר לדמיין שלם כשאנחנו עוד כל-כך חסרים. אני חווה את זה בהרבה שיחות ומסגרות, אנשים שהיו פעם לוחמי שלום, ששלום היה עבורם נכס צאן ברזל, נשארו מעורערים וחבולים אל מול המציאות הקשה שהפילה נחשול גדול על ברואיה. אולי יש פה דרישה לשינוי דרסטי בהסתכלות. אולי באמת המילה שלום בתור ״שלום בין ישראלים לפלסטינים״ לא עובדת יותר. אבל למה?

כי כשאנחנו מדברים על שלום בימים אלה, אנחנו מדברים על הסדר. על פשרה. איך יראו הגבולות, איך יראו יחסי המסחר, איפה יעמדו חיילים וכמה יעלה פלאפל. כל אלה הן סוגיות חשובות כמובן, שאי אפשר להתעלם מהן כאשר מנסים לייצר הסכמות בין שני צדדים, אבל הן כולן, במהותן - פוליטיות. זאת אומרת - חלק ממערכת הדרישות והפשרות שבני אדם חייבים לקיים בינהם בכדי להצליח לחיות ביחד.

אבל לאורך ההיסטוריה האנושית היו דמויות ופילוסופיות שנתנו יחס אחר לחלוטין למילה שלום. המילה שלום כ״שלם״. לא כאסופה של פשרות שכמה אנשים הסכימו עליהן, אלא משהו עמוק הרבה יותר, משהו שנובע מתוך היכולת להסתכל על כולנו כחלק מדבר אחד גדול יותר. האורגניזם שהוא כדור הארץ אם תרצו. וכל מי שדיברו על כך באופן הזה, דיברו על השלום הזה - האחדות הזאת, כדבר שיכול לנבוע אך ורק מתהליך ארוך של חיפוש אחר השלום הפנימי. ובניגוד לפשרות של השלום הפוליטי - מדובר פה בתהליך מאוד לא פשרני, שנובע מתוך נחרצות בלתי מסתייגת.

השלום בר הקיימא היחיד הוא האחד שינבע לא מהסכמים סבוכים, אלא מעבודה פנימית של בני האדם. תרצו להגיד לי: ״אחלה רעיון, אבל אתה מדבר פה על תהליך ארוך שנים בזמן שכולם סובלים״. זה נכון. ויש מקום תמיד להתנגד לסבל שמתרחש ממש עכשיו. אבל אנחנו צריכים להתחיל להבין את האמת הקשה - כל פתרון שלא בא מעבודה פנימית הוא טאטוא הבעיה אל מתחת לשטיח. כל הסכם ארצי, יכול להיות מופר, כל הסכמה שהביאה שביעות רצון לשני הצדדים יכולה בדור הבא להתהפך.

אנחנו רואים את זה בהרבה מקומות בהיסטוריה, איך המעשה הצודק נהפך למרחץ דמים, איך שלום ששרר נהפך למהפכה אלימה בידי צורר אכזר. המהפכה הצרפתית, שבמידות מסוימות היא סמל לשחרור המעמד הנמוך משעבוד על ידי המעמד הגבוה, נהפכה לרצח אכזרי וחסר אבחנה של אנשים מהמעמד הגבוה. החייתיות היא חלק מאיתנו, וכל עוד לא נפעל אקטיבית כדי לחסל אותה היא תשלוט בנו ותהלך אימים על פני הארץ,  מקטן ,כמו צפירה בפקק, לגדול כמו רצח בדם קר.

אנחנו צריכים כוכב צפון. 

כוכב שיאיר לנו את הדרך בזמן שאנחנו מגששים בחשכה

ומלקקים את הפצעים.

אחד האנשים המוכרים בעידן המודרני שדיבר על שלום היה מהאטמה גנדהי.

גנדהי והחיפוש אחר האמת בתור חיפוש השלום

את מהאטמה גנדהי כנראה כולנו מכירים. המנהיג הפוליטי-רוחני שהוביל את המאבק לשחרורה של הודו מהאימפריה הבריטית. רבים מכירים אותו בשל האופי של מחאתו, שהובילה קו של התנגדות אזרחית לא-אלימה לחוקים ולגזרות שפגעו בנתינים. מחאה שנתנה השראה למנהיגים אחרים שבאו בעקבותיו וצעדו גם הם לשחרור מגזרים מדוכאים כמו מרטין לות׳ר קינג ונלסון מנדלה. אם נעצור כאן בתיאור של גנדהי קיבלנו תיאור של בן אדם שנקט בכל מיני צעדים פוליטיים ובאמצעותם הביא לשינוי חיובי בעולם, אבל אם נעמיק עוד קצת בדמות ובפילוסופיה שלו אולי נוכל לקבל איזו הצצה לאיך, מעבר לנקיטת צעדים למען שלום, גנדהי גם דרש מאנשים להשתנות - ובראש ובראשונה מעצמו.

הפילוסופיה המרכזית שגנדהי  לימד וחי לפיה נקראת סאטיאגרהא, מושג שניתן לתרגם ל״אחיזה איתנה באמת״. ההשלכות של יישום הלך הרוח הזה בחיינו הן פשוטות לכאורה, אבל בד בבד זהו אחד הדברים הקשים ביותר שאנחנו יכולים לעשות בעולם הזה. ערך הסאטיאגרהא מדבר על החשיבות שבאמירת אמת בכל שלוחות חיינו, ובאוטוביוגרפיה שלו (״ניסויי עם האמת״), מתוך הערך הזה גנדהי גוזר את כל פילוסופיית המאבק הלא אלים שבתורה, כך הוא טען (וגם הוכיח, יש להגיד), תוכל להביא את השלום.

מה הערך באמירת אמת ולמה זה כל כך קשה?

גנדהי משווה את האמת לאלוהים והוא טוען שכדי להגיע אל האמת - או בשביל להתקרב לאלוהים - יש להימנע מכל  דבר שקר. בתוך הקטגוריה הזאת של ״שקרים״ הוא כולל מטרייה רחבה יותר של פעולות מאשר מה שאנחנו רגילים להתייחס אליו כשקר - הוא מדבר גם על הולכת שולל, הונאה, צביעות ובין היתר גם אלימות. אלימות - שיכולה לנבוע משנאה, נקמה, אשליית עליונות, ועוד - נובעת ממצבים נפשיים שמערפלים את תודעתנו ומטשטשים אותה. במקומות כאלה אנחנו מפספסים את אחדות הדברים, שהיא האמת הגדולה.

וכך, כלאחר יד, זרקתי לפני כמה משפטים שהאמת לפי גנדהי משולה לאלוהים. זאת אמירה קצת לא מבוססת כשלעצמה, ובמובנים רבים חסרת יסודות בקרקע. אז לפני שנמשיך הייתי רוצה להציע לכם שנייה לחשוב - מה הביטוי אלוהים אומר עבורכם? בין אם אתם מאמינים או לא מאמינים בישות אשר היא אלוהים, מה הוא השלם הזה שאנחנו חלק ממנו, מה הוא החוק הגדול שמניע את כל הדברים בעולם, זה לא חייב להיות קונספט על-טבעי, אבל איך אתם קוראים לדבר הזה שמכיל בתוכו את כל מה שקיים, את כל החומר, את כל האינטרקציות, הכימיות, האנושיות, את כל הנפשות הנמצאות על הפלנטה הזאת ואולי גם על אחרות?

בסיס זה, נקרא לו באשר נרצה, הוא בסיסה של הדרך הרוחנית: לנסות מתוך התפישה הזאת שאנחנו כולנו רכיבים פועלים בתוך המכלול הגדול הזה למצוא את הדרכים להתקרב ולהתחבר לעוד חלקים מתוך המכלול הזה. במובן הזה עבודת האמת משרתת את ההתקרבות אל המכלול.

לא רק גנדהי עשה את הקישור בין עבודת האמת לאלוהים, או ל״שלם״ - ניתן לראות את זה גם בתרבויות אחרות, בין היתר אצלנו ביהדות. חז״ל בתלמוד הבבלי מדברים על האמת כמייצגת יציבות ושלמות. האמת היא יציבה, מכיוון שהיא מתחילה באות הראשונה (א׳), ממשיכה לאמצעית (מ׳) ומסתיימת באחרונה (ת׳), כלומר, היא מקיפה את כל המציאות. 

ולמה עבודת האמת הזאת כל כך קשה? ישנן השלכות לאמירת האמת. אמירת האמת ללא רסן משמעה ויתור על הרבה מסכות שמגנות עלינו בחיינו. זה עובר דרך דברים קטנים של היום-יום ודברים גדולים כאחד. בין אם אלה השקרים הקטנים שאנחנו משקרים מנימוס או הימנעות מאמירה לחברים שעשו דברים לא ערכיים את מחשבותינו על כך. עובר דרך שקרים ״קטנים״ במקום העבודה או במערכת היחסים שעוזרים לנו להימנע מקונפליקטים. ולבסוף הימנעות מוחלטת מלקיחת אחריות על הבעיות שלנו על ידי האשמת החברה או לא לצאת נגד אי-צדק כזה או אחר שנעשים.

אבל הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, וחכמי התרבויות השונות רואים יחסית באותה עין את החומרה שבאי-אמירת האמת. בסופו של דבר - זה נשאר איתנו. זה הולך איתנו לאן שלא נלך. וזה מייצר מעגלים אלימים שגורמים לעוד אי-צדק כלפי עצמנו וכלפי האחרים להיעשות. ובתוך זה, המסקנה היחידה המתבקשת היא שעלינו, הרוצים לחיות חיים מחוברים יותר, לעבוד כדי להתקרב אל האמת.

איך זה בעצם קשור אלינו ולמצב שלנו

אחד הטיעונים שאני מכיר לגבי מאבקו של גנדהי הוא שאצילי ככל שיהיה, הוא לא תקף ולו במעט לסיטואציה שלנו פה בארצנו. שישנם כוחות אלימים, שכנגדם צריך לאמץ אלימות. שאין מקום לרפיסות לכאורה שמתקיימת כאשר בני אדם מתחייבים להתמסר לרעיון של אי-אלימות.

כאן חשוב להגיד, שאנחנו לא מדברים על אופיו הפוליטי של המאבק, אנחנו מדברים על הפילוסופיה שעיצבה את המאבק. וחשוב להבין שהפילוסופיה הזאת היא לא רשימת מכולת שחור-על-גבי-לבן, תרשים זרימה שמראה בכל מצב מה יש לעשות. בבסיסה, היא לא מבקשת לעמוד חסרי מעשה בזמן שכוחות רשעים מבצעים את זממם, לא ללכת כצאן אל הטבח. אפילו בכתביו, גנדהי מדבר על השתתפותו כחובש בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה והוא מדבר על  כיצד זה יצר ויכוחים בינו לבין עמיתים אחרים שלו שראו במעשה כמעשה השתתפות באלימות.

אבל לצד זה, הפילוסופיה הזאת מבקשת מאיתנו להסתכל טוב-טוב בתוך עצמנו: האם ישנה אלימות במעשינו כרגע? היא מחייבת אותנו, אנשים הרוצים לפעול לפיה, לבחון את עצמנו, לטהר את עצמנו מכוחות הרשע הפנימיים שלנו - על ידי אמירת האמת. הלא מקושטת, לא מסוננת.

במיתולוגיה היוונית מסופר על פרסאוס. הרפתקאותיו הן אפוס שלם, אבל בשלב מסוים הוא עמד לקראת קרב עם מדוזה - מפלצת עם נחשים על ראשה שמבטה היה הופך אנשים לאבן. במעמד זה פרסאוס מקבל מהאלים מספר חפצים שיסייעו לו בקרב שלו. אחד מהם הוא המגן של האלה אתנה, אשר לו יש מראה בצידו החיצוני. במיתוס פרסאוס משתמש במגן כדי שיוכל להביט במדוזה דרך המראה, להתקרב אליה ולבסוף להביסה.

לפי מפתח מסוים, ניתן להתייחס למדוזה בתור הצד החייתי שלנו, הצד האלים, השקרים שאנחנו מספרים. ואל המראה שבמגן של אתנה ניתן להתייחס כאל האדם אשר עשה עבודה כדי להכיר את עצמו על בוריו, האדם החי ללא חת, שמכיר את מעלותיו ומגרעותיו, ועל כן אף אחד לא יכול לו. אדם זה אשר פוגש בכוחות שמנסים להשפיל אותו לא יושפל כי הוא מי שהוא במובן המלא של המילה. האדם הזה מכיר באמת לגבי עצמו.

גנדהי מתאר אדם החי ללא חת. שיכול להתהלך בעולם ולהוות דוגמה. אדם שאנשים יכולים לסמוך עליו. אדם שמוותר על האלימות, ודרכה רק מוצא יותר כוחות להילחם בכל חוסר צדק אשר נעשה. ואת זה הוא עושה על ידי להשפיע. על ידי כך שהוא מהווה אור גדול לעברו יוכלו להסתכל האנשים, לעקוב אחריו, ולבסוף - להשתנות בעצמם. אבל קודם כל, לפני הכל, בן האדם הזה היה צריך להשתנות בעצמו.

בסופו של דבר גנדהי הוכיח כיצד ההליכה אחר האמת יכולה להוביל לשלום. האמת הגדולה ביותר שמתקיימת מעל השנאה, הטראומות וויכוחים פוליטיים. האמת הגדולה שטבעה הפשוט הוא - לחבר.

ואת האמת הזאת, מחובתם של אנשי השלום לחיות בעצמם, ולהפיץ בעולם.

״הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם״